#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעט. מי שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ושלשתן נחתמו ביום אחד, היו שם מאתים של מנה נוטלת חמישים. מדוע? 	"שמואל אמר בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה. רבינא אמר שמדובר בנפלו שבעים וחמישה בחד זימנא וקיבלה כ""א ממנו עשרים וחמש. ומאה עשרים וחמשה נפלו בפעם אחרת. בעלת מנה כבר גבתה כ""ה ובאה לריב על ע""ה הלכך ע""ה משועבדים לכולן וחולקים בין כולן ומקבלת ממנו עוד כ""ה."	כתובות צג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שפ. במקרה הנ""ל, מה הדין אם לא היו מחילות ובתפיסה אחת? "	"לרבי נתן במנה הראשון מתחלקות בשווה. במנה השני חולקות בעלת המאתים ובעלת השלש מאות. לרבי כולן חולקות בשווה. רש""י מפרש ששלשת המנים משועבדים לבעלת מנה כשאר חברותיה, והתוס' (ד""ה רבי) כתבו שר""ח פירש שלרבי שאמר חולקות בשווה כל מנה ומנה נוטלות בשווה. הלכך חולקין כל עזבון המת בששה חלקים, של מנה נוטלת חלק אחד ושל מאתים שני חלקים ושל שלש מאות שלשה חלקים."	כתובות צג. ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שפא. שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וקנו שור, מתי חולקים בשוה ומתי מקבל כל אחד לפי מעותיו? 	"בשור לחרישה ועומד לחרישה לכ""ע חולקים בשוה דאין חלקו של זה מועיל בלא חלקו של זה כלום. בשור לטביחה ועומד לטביחה לכ""ע מקבל כ""א לפי מעותיו שהרי מתחלק לאבריו. בשור לחרישה ועומד לטביחה לרבה כ""א נוטל לפי מעותיו ולרב המנונא חולקים בשוה."	כתובות צג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שפב. שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ממעות ישנות ונשאו ונתנו בהם עד שהחליפום ויוצאים יותר בהוצאה, כיצד הם חולקים ומדוע? 	"כל אחד מקבל לפי מעותיו דכל חד מה שנתן לוקח. ופירשו התוס' (ד""ה הותירו) שלדעת כן נשתתפו יחד שאם לא ירויחו אלא חילוף המעות בשביל ריוח מועט כזה לא יקפידו אלא כל אחד ואחד יקח חשבון מעותיו."	כתובות צג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שפג. למדנו במשנתנו שמי שהיה נשוי ד' נשים ומת שלש הראשונות נשבעות והרביעית אינה נשבעת, ולבן ננס כולן נשבעות במאי פליגי? 	"שמואל אמר כגון שנמצאת אחת משלש השדות שגבו שדה שאינה שלו ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת""ק סבר מה שגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגבה גבה. רש""י פירש שכבר נודע שגזלה וסוף שיבואו הבעלים ויטלוה ממנה. והתוס' (ד""ה שנמצאת) פירשו כפי' ר""ח דאפילו לא נמצאת פליגי דקאמר בן ננס שנשבעת הרביעית משום חשש שמא תמצא אחת מהן שדה שאינה שלו ולא יוכלו אחרי כן לחזור עליה דמה שגבתה גבתה.<br>ר""נ אמר רבה בר אבוה אמר דכ""ע מה שגבה לא גבה, והכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי, ת""ק סבר דלא חיישינן שמא תכסיף ובן ננס סבר דחיישינן. רש""י פירש שבן ננס חשש שכשתראה הרביעית שלא משביעים אותה יודעת שתחזור השלישית עליה כשיטלו מה שבידה ואינה חוששת להשביח השדה ומכסיפתו ולכן השביעוה. והתוס' פירשו שהרביעית יראה שמא תמצא אחת מהן שדה שאינה שלו ויחזרו עליה ואינה חוששת להשביח השדה ומכסיפתו, ומשביעים אותה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי.<br>אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו שאמר שהבא להפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אף בגדולים אמרו. והכא ביתומים גדולים שבאו להשביעה ולא בנמצאת שדה שאינה שלו, לת""ק אינם יכולים להשביעה ולבן ננס יכולים."	כתובות צג: - צד. ותוס'		
